מאגר השו"ת

בוקר טוב, אני חייב לציין שזו שאלה מעניינת ואנסה לענות עליה מנקודת מבטי.
ראשית, אין חולק על כך שהשירות הצבאי הוא בגדר מלחמת מצווה. אך מתוך דאגה לעולם התורה של עם ישראל ראו חכמי ישראל של הדור הקודם שהפסקה משמעותית כ''כ בעיצומו של לימוד התורה, ובגיל משמעותי כ''כ בהתפתחות עשוי להביא לפגיעה אנושה בהעמדת דור של ת''ח שיעביר את התורה לדור הבא.
משכך, קוצר השירות לזמן האמור וזאת בכדי להכשיר, ולהכשיר בלבד, את תלמידי החכמים המיועדים שידעו לאחוז בנשק ביום פקודה, ומאידך יהיו מספיק פנויים כדי לשבת וללון בעומקה של הלכה ותורה.
כשאלו הן פני הדברים, מתחדדת ההבנה מי הם האנשים שאמורים לבוא בשערי ישיבות ההסדר ועד כמה הם אמורים להיות מסורים אל המטרה שלשמה הם יועדו.
האם זהו המצב כיום? אני מסופק, ודי למבין.

שבוע טוב, מחילה שלא הצלחתי לחזור אליך.
ראשית, בפעם האחרונה שדיברנו היה לך קושי מסוים בסוף הקורס, אני שמח לשמוע שב"ה הכל עבר בשלום ובצורה הטובה ביותר. "ד' לא ימנע טוב להולכים בתמים".
כעת אתה לבטח אחרי השיחה והמפגש עם הטירונים, בכל אופן הדבר החשוב ביותר לטעת בהם הוא התחושה שאתה כאן בשבילם. הם נכנסים לפרק אולי הכי קשה בחייהם והם זקוקים לך, כרגע אתה האבא והאמא שלהם. תבוא אליהם בדרישות, אחרי הכל אנחנו בצבא, אבל יחד עם זאת לבנות מערכת של אמון, דרכה הם ילכו אחריך באש ובמים.
בנוסף, תשב עם עצמך ותחשוב מה אתה מצפה מהם. תיאום ציפיות הוא דבר חשוב מאד. ככל שתפרט להם מה רצונותיך ומה הציפיות שלך מהם תוכל אח"כ גם לבוא אליהם בדרישות, ובצדק.
לענ"ד אלה שני הדברים המרכזיים. אין לי ספק שתצליח בתפקידך. נועדתך לגדולות. כאן לכל עניין או שאלה.
באהבה רבה.

שלום צדיק,
ראשית, מה שלומך? איך אתה מרגיש מרגיש?
לשאלתך: א. מותר להוציא את סה''ת לצורך עשרה אנשים ומעלה. ובלבד כמובן שהטלטול ייעשה בתוך גבולות העירוב.
ב. מן הראוי לומר ''אבינו מלכנו'' (מלבד החלקים הלא רלוונטיים, כגון: ''כתבנו בספר וכו'), ותמהני כיצד הרבנות טרם פרסמה את העניין. בשבת להימנע מלומר, אבל להתפלל על החולים במהלך התפילות.

ערב טוב, "תפירה" בשמירות זו אחת המחלות הידועות בצה"ל. "מחלה" זו מעידה רבות על אופיו ואישיותו של האדם. ישנם שני פתרונות לדבר - האחד לטווח הקצר והשני לטווח הארוך.

לטווח הקצר: תלוי מיהו האדם העומד לפנינו אבל ברוב המקרים שיחה איתו - שלא בשעת החילוף של השמירות - יכולה לסייע ולעזור רבות. חשוב שהשיח ביניכם לא יהיה ביקורתי אלא כן, אמיתי ומלב אל לב. עד כמה שזה נשמע מוזר, אם תנסה להכניס בליבך אהבה כלפיו כמה דק' בטרם תשוחח איתו עשויה השיחה להפוך לצומת דברים טובה עבורך ועבורו.

לטווח הארוך: היות וכפי שאמרנו זוהי בעיה המעידה על אישיות המצריכה תיקון, ממילא הדבר עשוי לארוך זמן ממושך ע"מ לפותרה מהשורש. אם באמת הוא חשוב בשבילך ואתה רוצה בטובתו כדאי לך לבוא איתו במגע ולהיכנס עמו בדברים על חשיבות של חסד, נתינה לזולת ויציאה מאיזור הנוחות וכו'. ככל שהשיח בנושאים אלו יהיו ע"י דוגמאות מתוך עולמו הוא יבין זאת טוב יותר. אט אט אני מאמין שתוכל להבחין בשינוי.

שלום רב,
אין לצאת מחוץ לתחום כדי להתפלל במניין אלא אם כן הניח עירוב (לדוגמא, חלה) בגמר האלפיים אמה. לגבי הוצאת הנשק מחוץ לעירוב ידועה המחלוקת לגבי נשיאת נשק האם הוא נחשב כמלבוש או לא. למעשה, רבו המחמירים על המקילים ועל כן אסור להוציא נשק בשבת מחוץ לעירוב, ואפילו אם היה זה צורך מצווה, אלא לצורך מבצעי. במקרים בהם מרגיש החייל צורך מיוחד ללכת להתפלל והדבר מצריך יציאה מחוץ לעירוב עם הנשק ניתן לסמוך על דעתו של הגר"מ אליהו זצ"ל, שהורה היתר מדין כיבוש הארץ כאשר ציר ההליכה הוא במקום שיש בו מציאות ביטחונית סבוכה מול האויב הערבי וההליכה מסייעת לביטחון התושבים והידוק היאחזותנו במקום.

בוקר טוב צדיק,
שאלה גדולה שאלת. ההתייחסות שלי לעניינים אלו היא שכל דבר המצוי בעולמנו הוא רצונו יתברך. דהיינו, יש לו כוח חיות שהקב"ה טבע בו והוא מה שנותן לו את הכוח לעמוד ולהיות נוכח בחיינו. דינם של רשת האינטרנט בכלל ושל והסמארטפון בפרט עומד בכלל הזה.


כמה שלא יהיה באינטרנט רוע וקלקול לא ניתן להתעלם מכוח הטוב הנמצא בו מן הצד השני (בימים אלה כוח ניכר היטב). תפקידנו הוא לא רק למזער את הרוע אלא להעלימו כליל. ואומר זאת בכנות, אילולא היו תוכנות סינון ברמה גבוהה לא הייתה לנו הלגיטימציה להיכנס לתוך העולם הזה. אבל היות וכן יש לנו - ממילא החובה הראשונית היא להשתמש בו ולהיעזר ברשת לצורכי עבודת ד'.


בשולי הדברים, על אף שאלתך - הדיון האם להשתמש או לא באינטרנט הוא ויכוח של האתמול. כפי שאמרתי בראשית דבריי הדבר הזה נוכח כ"כ בחיינו וגם אם נרצה לא נוכל להתחמק ממנו. וגם זה כנראה רצונו יתברך. אז לכן כל שנותר לנו הוא להפיח קודש בתוך הדבר הגולמי הזה ובעז"ה להתפלל "שהרשעה כולה בעשן תכלה".

ערב טוב, הנקודה שהעלית בשאלתך היא נכונה מאד. עולם המדיה המופעל ע''י אנשים השומרים תורה ומצוות ופונה לציבור הכללי-החילוני מחולק היום לשניים - זה החרדי וזה הדתי-ליברלי.

שני הצלילים הללו נשמעים היטב ברחבי הרשת - באתרים, בסרטונים, וגם בפאנלים כאלה ואחרים באולפני הטלוויזיה. שני הז'אנרים הללו מאד יודעים לדברר את עצמם. האחד בשל העובדה שדעותיו הליברליות 'עוברות מסך' ומתקבלות על אלו שנמצאים מאחוריו; והשני משום שמשנתו סדורה עליו, היא לא מורכבת כ''כ, ולכן המסר הוא קליט לשומעים, מובן להם, גם אם לא מתקבל על ליבם עד הסוף.

בתווך, בין שני הזרמים שמנינו לעיל, ישנו ציבור נוסף שאין באמתחתו לא את היתרון של הז'אנר הראשון ולא את היתרון של הז'אנר השני. דעותיו לא עוברות מסך משום שהוא שמרני יותר, ובנוסף משנתו מורכבת יותר, פחות קליטה ומשכך מצריכה עמקות של בית מדרש ולא שטחיות של מסך.

זה הניתוח שלטעמי הביא למציאות המונחת לפתחנו, שישנם אתרים, ארגונים וערוצים אשר 'מרגישים בנוח' יותר במרחב של המדיה, בעוד אנחנו - הציבור הדתי-הלאומי-האמוני (יש שקוראים לו 'משיחי' לצערנו) - נרתעים ממקומנו הזניח מן הצד אחד, ומתפעלים מההישגים וההכרה הציבורית שהזרם הליברלי וזרם החרדי משיג פעם אחר פעם.

כרגע אנחנו סרח העודף, וזו עובדה. דעתי היא שזו לא גזירת גורל. העברת מסרים מורכבים בצורה קלילה מעידה חיבור והפנמה. ולהיפך, ככל שההסבר הוא ארוך ומורכב הוא מעיד לא אחת (לא תמיד) על התפתלות וחוסר הבנה עד הסוף בהקשר למה שאנו רוצים להעביר. זה שכציבור אמוני לא השכלנו להעביר את משנתנו גם לפורמטים השונים של כלי המדיה יש בה כדי להעיד על חוסר בהירות הלכה למעשה ביחס למשנה האידיאולוגית שלנו. אם אנחנו מסתבכים לבטא אותה למישהו אחר אז ככל הנראה היא לא סדורה כ''כ עבורנו.

מיותר לציין שרוב מניין ובניין של הלימוד שלנו אמור להיות מעמיק ורציני בתוך ביהמ''ד, אך באותה נשימה אסור לנו להזניח את המגרש עליו משחקים רוב מניין ובניין של עם ישראל - המדיה על שלל ענפיה.

יש ניסיונות כאלה ואחרים, מכון מאיר מנסים, אתר ישיבה מנסים, אבל זה מעט מדיי ומאוחר מדיי.

אין לנו אלא להתפלל שאותם הארגונים שציינת, או פורמטים כדוגמת הידברות שעושים עבודה נפלאה יהיו גם מנת חלקנו. יש לנו הרבה מה ללמוד ויש לנו הרבה לאיפה להתקדם בתחום. הרבה תלוי ביכולת שלנו להפנים בצורה מוחלטת את אמונתנו ותפיסת עולנו ולדעת לדברר אותה היטב. לכל אדם.

אסיים בדברי שלמה המלך בספר משלי (ז, ד): "אמור לחכמה אחותי את" - ופירשו חז''ל מהי ההגדרה לחכמה אותה צריך האדם לקנות לעצמו? התשובה היא: "שתהא בקי וברורה לך (החכמה), כמו שברור לך שאחותך אסורה לך" (מסכת קידושין דף ל ע''א).

שי.

שבוע טוב צדיק, אני מקווה ששלומך בטוב בעז"ה!
אני אחלק את תשובתי להלכה ומעשה.

הלכה: אתה כמארגן האירוע צריך להקפיד שלא להכשיל חלילה את המוזמנים במראות אסורים וכיוצא בזה. בעבר, הלבוש - גם הפרוץ ביותר - היה די דומה ללבוש הצנוע של ימינו, ועל כן לא הקפידו על ישיבה נפרדת. בימינו, כמו שכולנו יודעים הדברים השתנו, ובפרט בחתונה, כאשר מוציאים את הבגדים היפים ביותר שהם בדר"כ הפחות צנועים. לכן הייתי ממליץ על ישיבה נפרדת.

למעשה: בעוד שעל ריקודים נפרדים אין מקום להקל וצריך למסור את הנפש שזה לא יקרה, גם אם אחת המשפחות חפצה בכך מאד, מכל מקום לגבי הישיבה צריך לבחון את המציאות.
* אם אתה יודע שלא יהיו לכך התנגדויות מצד משפחתך או המשפחה של רעייתך לעתיד - לא הייתי מהסס לעשות ישיבה נפרדת. זוהי ברכה גדולה, סיפתח נהדר וקריאת כיוון חשובה לחיי הנישואין.
* אם אתה יודע שזה עשוי לעורר מחלוקת גדולה - תימנע מכך.
* אם כשתעלה את הנושא תהיה 'מחלוקונת', ובתוך תוכך אתה יודע שתוכל להתגבר עליה ולייצב את המצב - גם כן הייתי מציע לך ללכת על זה. זו לא חומרא סתמית.

שלום וברכה, אגדות חז"ל נחלקות לשני חלקים: מדרשי אגדה ומדרשי הלכה.
מדרשי הלכה הן אגדות חז"ל המחייבות אותנו הלכה למעשה, כדוגמת הספרא, הספרי, המכילתא ועוד. ומאידך, מדרשי אגדה תפקידם ללמדנו עקרונות אמוניים ומוסריים דרך פסוקי התורה והנ"ך, כדוגמת מדרש רבה, מדרש תנחומא וכו'. על אף שאיננו פוסקים הלכה ממדרשי אגדה, לעתים הן מסייעות לנו כחזי לאצטרופי ותנא דמסייע.
כמו כן, רוב האגדות המופיעות בתלמוד ככלל יש להחשיבם כמדרשי האגדה הנ''ל, אלא אם כן יש מעשה של חכם שמוכח שנהג כמו האמור באגדה. בל נשכח שישנה אמירה בירושלמי בחגיגה הקובעת ''שאין מורין לא מן האגדות וכו'''.

שלום וברכה, נשים אכן חייבות בלימוד תורה ולשם כך הן זוכות ומברכות ''ברכות התורה'' בכל יום. הברכה שלהם חלה על לימוד התורה שקשור אליה, וכגון הנושאים שציינת.
לאיש יש משמעות נוספת בברכות התורה שהיא לא רק 'ללמוד' אלא 'לעסוק'. כלומר, למידה לא רק לשם ידיעה כדת מה לעשות, אלא לעצם הלימוד חשיבות מצד עצמה.

שלום וברכה, ישנן כמה תשובות בעניין. ראשית, מהותה של התפילה אינו נמדד במענה שאנו כבני האדם זוכים לו, אלא בעצם יצירת הקשר עם רבש''ע. זוהי מטרת התפילה ולשם כך היא נועדה. שנית, הישועה לה אנו זוכים לאחר התפילה לא חייבת להיות בדמות מענה מדויק של הצרכים אותם ביקשנו אלא בזו המתאימה לנו במדויק, שזה דבר שרק הקב''ה יודע, וזו חלק מהאמונה הבסיסית שלנו שמפי עליון לא תצא הרעות. משכך, גם כאשר משה רבינו התפלל אין זה אומר שהוא לא נענה, אלא המענה הכי טוב והכי מותאם עבור משה היה שהוא לא ייכנס.

שלום וברכה, גם בהיותך חייל, כאשר הינך מקבל משכורת צבאית, אתה נחשב עדיין סמוך על שולחן הוריך. הראיה לכך היא, שכאשר אתה יוצא לחופשה אתה מגיע לביתך ונהנה ללא תשלום מכל מנעמי הבית.

אמנם, צריך לדעת שברכת האורח כל עניינה הוא הכרת הטוב למארח על כל הטוב שגמל עמנו והכניסנו לביתו ונתן לנו לאכול משלו. כאשר אלו פני הדברים, מן הראוי לייצר עמדת נפש שכזאת גם כאשר הינך נמצא בבית הוריך ונהנה מהסעודה שהכינו עבורך, כך שבשעה שאתה מברך ברכת המזון תודה להוריך המטיבים עמך כל כך. וזאת, כאמור, חרף העובדה שבהיבט ההלכתי אינך אורח בביתך, ומעיקר הדין אינך צריך לברך ברכה זו. כך אני נהגתי בהיותי רווק.

ערב טוב, אין צורך לחזור ולהתפלל. אגב, הדברים אמורים גם אם היה זה צרכים גדולים ולא שמת לב אליהם.

שלום וברכה, יש לברך 'אשר יצר' בכל פעם שהאדם מתפנה - בין ביום ובין בלילה. וכידוע, התנאי לשאת שם שמים בעת הברכה הוא בניקיון הידיים ובטהרתם. לפיכך, גם בלילה צריך ליטול ידיים בטרם הברכה, מנגד יש מקום להתיר ולהסתפק בניקוי הידיים בבגד או בשמיכה וכיו''ב (''מידי דמנקי") כאשר יש חשש שייגרם לאדם צער מהנטילה ויתקשה לחזור לישון.

שלום צדיק, במידה והמאוורר פועל ללא הפסקה מותר להוסיף (שמירת שבת כהלכתה). ישנם מצננים שמפסיקים לעבוד ברגע שחסר להם מים. בשעה זו יהיה אסור להוסיף מים משום שהמשך הפעולה של המצנן תהיה בעקבות ההוספה, ולכך הייתה כוונתי.
אם פתיחת המצנן נעשית שלא בגללך (כתוצאה משעון שבת לדוגמא) יהיה מותר.

שלום צדיק, מותר ובפרט בתקופה זו.

לגבי שירים ווקאליים דעתי הייתה שיש להחמיר בימי בין המיצרים אך לא בספירת העומר. ושוב, ובפרט בעידן הקורונה.

בוקר טוב! ראשית, קצת על ימי ספירת העומר. ימים אלה ביסודם הם שמחים מאד בשל העובדה שהם ימי ההכנה לקראת מתן תורה. זה מהותם וזה תפקידם וכך גם צריך להתייחס אליהם. עד כדי כך שהרמב"ן קרא לימים אלו "חול המועד".


אולם, לצערנו הרב במהלך ימי הבית השני מתו תלמידיו של רבי עקיבא במגיפה - 24000 אלף (פעם זה היה נשמע סוג של גוזמא, היום בעידן הקורונה זה בהחלט יכול להיות ומתקבל על הדעת). לאור המוות הפתאומי של כל כך הרבה תלמידי חכמים בסדר גודל יוצא דופן החליטו חכמינו ז"ל לקבוע בהם מספר דיני אבלות.


אכן, לצערנו לא חסרים לנו מקרים לאורך ההיסטוריה שמתו תלמידי חכמים, אך הכמות המרובה של אותם תלמידים ואיכותם הגדולה גרמה לאבידה שאין כדוגמתה. עד כדי כך הגמרא מתארת ואומרת שלאחר המוות שלהם היה העולם שמם והיה חשש שתשתכח התורה מישראל.


הדגשתי את המילה "מספר" משום שבשונה מימי בין המיצרים (שלושת השבועות) שבהם האבילות חמורה יותר - בימי ספירת העומר יש יותר מקום להקל, בשל המהות היסודית המיוחדת של הימים כפי שציינתי לעיל.


ובנוגע לשמיעת מוזיקה, כדוגמא, לא מצויין האיסור הזה בשו"ע, אך בכל אופן מנהג ישראל להקפיד שלא לשמוע כלי שיר. ובימינו, כך כותב הרב אליעזר מלמד בפניני הלכה, שמיעת מוזיקה הפכה להיות דבר שבשגרה, חלק מהווי החיים, ועל כן יש יותר מקום להקל - אם המוזיקה רגועה (ק"ו אם היא עצובה כמו של יום השואה או יום הזיכרון שמותר בוודאי לשמוע), או בשל רצון ללמוד והשמיעה מסייעת לריכוז, או לצורך ריכוז בשעת הנהיגה. כמובן, מי שיכול שלא לשמוע כלל תבוא עליו הברכה.


הדגשתי את המילה "מספר" משום שימים אלו, בשונה מימי בין המיצרים (שלושת השבועות), אינם ימים של צער ואבילות ממשית שכן כאמור ביסודם הם ימים ייחודיים מאד.

שבוע טוב וחודש טוב צדיק!

לגבי אמירת הלל:
בערב אין חיוב כלל לומר הלל, אבל במקום שנהגו לומר יש לאומרו ללא ברכה. ביום, לעומת זאת, יש לומר הלל עם ברכה.

לגבי גילוח ותספורת:
אכן מותר להתגלח ולהסתפר - בפרט בשנה זו - החל מחצות היום של יום הזיכרון וכך אני משתדל לנהוג. קיום הפעולות הללו יש בהם כדי ללמד על רחשי הכבוד שאנו רוחשים ליום זה. ידועים דברי הרצי"ה קוק לחלק מתלמידיו שהיו, לכאורה, מחמירים ולא מתגלחים והיה אומר עליהם את את הפסוק באיוב: "הכרת פניהם ענתה בהם".

בוקר טוב רון, אכן כפי שמובא בספרי הפוסקים יש חילוק בין היתר תספורת לתגלחת בימי העומר, והיא מתפרסת אף ליום העצמאות שהתחדש בס''ד בימי חיינו.


נתחיל מהקל - תגלחת. מרן השו''ע התיר להתגלח בר''ח אייר למי שהיה זקנו מפריע לאכילתו או מציק לו. תספורת, לעומת זאת - אסורה, אף בר''ח אייר, למעט מקרים בודדים של אונס.


לגבי יום העצמאות - אותם הפוסקים האחרונים שהחשיבו יום זה כיו''ט ורואים בו כיום שמחה הקילו ביותר בגילוח, וזאת על סמך העיקרון הנ''ל שהתווה השו''ע שתגלחת קיל טפי מתספורת. עד כדי כך, שהרצי''ה קוק היה מקפיד על אותם תלמידים במרכז הרב שהיו נמנעים מלהסתפר והיה אומר עליהם את לשון הפסוק בישעיה (ג, ט) ''הכרת פניהם ענתה בהם'' - דהיינו, שהימנעותם מסידור הזקן או גילוחו מעידה על היחס שהם רוחשים ליום העצמאות.


יוצאי דופן היו רבני ג'רבה, שעל אף שהיו ידועים בחיבתם למפעל הציוני, אסרו אף את הגילוח וק''ו את התספורת ביוה''ע.
גם לשיטת האר''י הקדוש והמקובלים הדין כן.


הרב הרצוג שהיה הראשון לציון והרב הראשי לישראל הורה היתר בגילוח ותספורת כאחד באומרו שכל דיני האבילות של ספירת העומר בטלים ומבוטלים ביום זה (כך כתב בספרו ''יין הטוב''). בפסיקתו זו הוא הסתמך על דבריו של רבי חיים פאלאג'י שעסקו בבעלי הברית (המוהל, הסנדר ואבי הבן) ואכמ''ל.
פסיקתו זו התקבלה בקרב רבים מרבני זמננו וכן נכון לנהוג לענ''ד להלכה למעשה.


רק אציין, שלתפיסתי אין ספק שיש קשר ישיר בין היחס ליוה''ע לבין אופן הפסיקה של כל פוסק ופוסק (למעט רבני ג'רבה הנ''ל).


לגבי זמן התספורת והתגלחת - החל משעת המנחה (צהרי יום הזיכרון) הדבר מותר כדי שלא ייכנס לערב כשהוא מנוול.

מועדים לשמחה צדיק, כמובן.

שלום צדיק, א. יש חשיבות שהסעודה השלישית תהיה לאחר מנחה. לכן עדיף יותר ללכת להתפלל מנחה גדולה בשבת זו.
ב. יש לנו דין "שאין מבטלים איסור לכתחילה", ולכן כל זמן שלא הגיע זמן איסור של אכילת חמץ מותר לפגום בחמץ על מנת שלא נצטרך לבערו. אולם, יש מקום להיערך בהתאם ומראש ולמנוע השחתה מיותרת של חמץ כאשר היא בכמויות גדולות משום "בל תשחית".

שלום וברכה,
אכן יש בלבול מסוים בקרב המון העם בין ניקיון הבית לכבוד חג הפסח לבין ביעור וסילוק החמץ מתוכו. ואף על פי שיש עניין לנקות הבית ולכבדו מאבק, לסיידו וכו' מכל מקום צריך לדעת שאין זה חובה כמו ביעור וסילוק החמץ מן הבית שהוא מצות עשה מן התורה שנאמר: "אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם" (שמות יב, טו). ועל כך הוסיפו ותיקנו חכמינו ז"ל לבדוק ולחפש אחר החמץ בביתנו - וברשותנו באופן כללי - אור לי"ד בניסן כדי שאם ימצא חמץ - נבערנו קודם זמן איסורו.

מתוך כל הנ"ל אנו למדים, שכל אחד בביתו אמור לעשות חושבים עם עצמו ובני ביתו היכן רגיל להימצא חמץ במהלך ימות השנה, ודווקא באותם מקומות יהיה חייב לנקות ולבער החמץ מתוכם. בדרך כלל, מקומות אלו יהיו המטבח, כלי הילדים, משטחים, ארונות ומגירות שרגילים לאכול או לאכסן בהם מזון, וכן על זה זה הדרך.

שאר כל המקומות בביתו וברשותו של האדם בוודאי שיש מעלה לנקות אך אין זו חובה חובה מן הדין. הרדיפה אחרי ניקיון מעין זה מבטא את הניקיון שצריך כל אדם ואדם לעשות גם לחדרי  ליבו, להרגליו ולמעשיו.

שי.

שלום רב!
א. אין מסככים בסכך שעתיד להתייבש במהלך ימות החג. ענפי הדקל בדר"כ לא נוטים להתייבש ולכן נוהגים להשתמש בהם לרוב לסיכוך הסוכה.
ב. אכן בסיטואציה שכזו עלולה להיווצר בעיה של חרקים הנופלים לתוך האוכל. בכל אופן אין זה בא לפסול את האוכל המובא אל השולחן אלא מצריך מאיתנו זהירות והסתכלות על כל מנה ומנה הנכנסת לפינו. חכם עיניו בראשו יקפיד לרסס את הסכך בטרם הסיכוך דבר שימנע את בעיית החרקים. אם לא עשה כן, יעשה זאת במשך ימות החג.

שלום רב,
אף על פי שכתיבה סתמית נאסרה בחולו של מועד, מכל מקום אם הדבר מסייע לאדם בלימודו, קל וחומר אם חושש שאם לא יכתוב תיפגם איכות הלימוד וייפסדו חידושי התורה העולים בשעת הלימוד - מותר.
יצויין, שאם ישנה אפשרות להשתמש במחשב במקום הכתיבה הרגילה בעט - מן הראוי לעשות זאת.

שלום צדיק, לאור התיאור שאתה מעלה בהקשר לתנור נצא מתוך הנחה שהוא נטרף בעקבות שימוש לא מבוקר בין בשר לחלב.

ההכשר שלו הוא ממש כפי שציינת: א. המתנה מעת לעת ללא שימוש.
ב. ניקיון יסודי בחומר פוגם (כל חומר ניקוי רציני כמסיר שומנים וכדומה).
ג. הדלקת התנור על החום הגבוה ביותר למשך כחצי שעה.

עד אז יש להימנע מאכילת מאכלים שהוכנו בו.
אם קשה לך להימנע בגלל כבוד הבריות, כיבוד הורים וכו' - תוכל לאכול מאכלים שנאפו בתנור זה לאחר שלא השתמשו בו בעשרים וארבע השעות האחרונות. בלי פרק הזמן הזה קשה להתיר לאכול ממנו אפילו בדיעבד.

שלום וברכה, מטרתה של מצוות שמירת העיניים כפולה היא: האחת, שחלילה הדבר לא יוביל להוצאת ז''ל, והשנייה, היות והדבר יוצר קלקול בנפש האדם.
נמצאנו למדים, שעל אף שחיוב שמירת העיניים מצוי ושייך יותר אצל האיש, מכל מכל מקום גם האישה מחויבת לשמור על נפשה טהורה וזכה.

שבוע טוב, לגבי השאלה הראשונה, עצם הידיעה, ואפילו במעורפל, כיצד היא נראית מציבה אותנו כיודעים ומכירים אותה, ועל כן יהיה לנו אסור לשמוע אותה.
לגבי השאלה השניה, מעיקר הדין יהיה מותר לשמוע אותה בשל העובדה שזהותה לא ברורה עבורך.
ובכל אופן, ומעבר לעניין ההלכתי גרידא, תנסה כמה שיותר להשתדל שלא לשמוע שירת נשים כלל שכן בענייני קדושה אסור לנו להיות שבויים בגבולות גזרה מאד דקים כפי שעולה משאלותיך. אין ספק שזה לא פשוט אבל "כח רב לך יש לך כנפי רוח!".

שלום וברכה, נקודת המוצא של האישה שאיתה שוחחת שמטרת הצניעות היא כדי ''לגונן'' על הגבר של יחטא גובלת בבורות וחוסר הבנה מוחלטת.
מצות הצניעות בבסיסה נועדה לאיש ולאישה כאחד לא כדי לגרום להחטאת האחר אלא כדי ללמד את האדם לשים לב לפנימיות האמתית ולא לחיצוניות המתעתעת. על גבי הסבר זה ניתן אכן להציג זאת כערבות הדדית של האחד כלפי השני. נקודה שחשוב להיזהר בה, שהעיסוק בענייני צניעות לא יהיה רק מתוך חרדה שמא ניפול. תפיסת עולם שכזו יוצרת מתח מיני מוגבר דבר שרק מפחית צניעות ולא מעלה. לפיכך, כאשר עוסקים בעניינים אלו חשוב להבין את הרקע והיסודות ולא רק את ההלכות הפרקטיות.
ספר מומלץ לעניין זה - ''שלי שלך'' של הרב ישראל וונדי.